תפילה

כי תצא

פרשת

זכירת הארץ מזכה את עם ישראל לרחמים

אורי אנגלמן

כותב:

 

בסליחות שאנו אומרים בעשרת ימי תשובה וכן בתפילות ראש השנה במוסף ב"זכרונות" אנו מזכירים את זכרון ה' – "זכור לנו ברית ראשונים..." ועוד זכירות נוספות, כמו הזכירה הכתובה בתורה – "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור ואת הארץ אזכור" המובאת להלן. הן בסליחות והן בתפילה, העלת זיכרון ה' באה כחלק מבקשת הרחמים והמחילה שעם ישראל מבקש בזמנים אלו.

הסליחות בנויות מווידוי, י"ג מידות, ובסוף, פסוקים הבאים לרחמים על ישראל שקבוצת פסוקים מסוימת היא "הזכירות".

המקור לאחד מן הזכירות הללו מובא בתורה וכן כתוב בתורה -

"וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר"

(ויקרא כו,מב)

פסוק זה מובא בפרשת בחוקתי, שעוסקת בתוכחה על התנהגות עם ישראל. קטע זו מובא בתוך קטעי התוכחה, אולם עניינה של אמירה זו "וזכרתי.." היא דווקא רחמים, והיא דווקא מהווה תקווה לעם ישראל שבתוך חטאם עדיין דרך התשובה פתוחה בפניהם. כאמור, עם ישראל נוהג לומר את הפסוק הזה כחלק מאמירת הסליחות וכן בתפילות ראש השנה, בתור פסוק של רחמים. להלן נברר ונבאר הייחודיות שיש לפסוק זה והקשר שלו לאמירת סליחות ולרחמים.

 

זיכרון של רחמים

המובן של "זכרון" בלשון התורה הוא מגוון ורחב, משום שכלפי ריבונו של עולם לא שייך מושג של "שכחה" כלל, אולם אנו לוקחים מושג זה בהשאלה, וההשאלה היא כדלהלן –

כשאדם זוכר דבר מסוים, הוא יוצר יחס וחשיבות כלפי אותו דבר. מאידך, כאשר הוא שוכח אותו – הוא מראה את חוסר החשיבות שלו בדבר ואת היחס הנמוך שהוא נותן לדבר זה.

לדוגמא, אין הורה אשר ישכח את ילדיו, זה הרי מופקע מן המציאות. אולם יתכן שאדם ישכח אנשים שפגש או כמה מקרים, אולם ברור שילדים זהו חיבור חזק כזה שהזיכרון שלהם לא ימוש ממנו לעולם. אם כן, זיכרון מלמד על יחס של חשיבות אבל לא תמיד של "רחמים" דווקא. כאן מלמד התרגום יונתן, שהזיכרון אצלנו היא זיכרון טוב, זיכרון של רחמים -

"וְאִדְכַּר בְּרַחֲמִין יַת קְיָימָא דְקַיֵימִית עִם יַעֲקֹב בְּבֵית אֵל וְאוּף יַת קְיָימָא דְקַיֵימִית עִם יִצְחָק בְּטַוָור מוֹרִיָה וְאוּף יַת קְיָימָא דְקַיֵימִית עִם אַבְרָהָם בֵּינֵי פִּיסוּגַיָא אֶדְכּוֹר וְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֶדְכּוֹר בְּרַחֲמִין"

בעברית: ואזכור ברחמים את בריתי שכרתי עם יעקב בבית אל וגם את הברית שכרתי עם יצחק בהר המוריה וגם את הברית שכרתי עם אברהם בין הבתרים אזכור והארץ של ישׂראל אזכור ברחמים:

(שם, שם)

 

  1. מה הקשר בין זכירת שלושת האבות – אברהם, יצחק, ויעקב, לבין זכירת הארץ? לכאורה, מדובר בשני ממדים שונים, שאינם קרובים אחד לשני! מצד אחד מדובר באנשים קודשים ומן העבר השני בארץ קדושה?

  2. השאלה מתחזקת, משום שעניינה של הזכירה הזו היא לרחמים על עם ישראל, ולכן צריך להבין כיצד הארץ מועילה לרחמים על עם ישראל.

  3. בנוסף, יש לעיין בנקודה בפשט – מדוע באבות מוזכרת המילה "ברית" ואילו לגבי הארץ לא?

 

  

ארץ מגדלת בניה!

אומר המדרש – "...ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם אמר ריש לקיש משל למלך שהיה לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר שאלו לי בשלום המגדלת כך כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם הה"ד "וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור"

(ויקרא רבה פרשת בחקותי פרשה לו סימן ה)

 

המדרש מגדיר את ארץ ישראל כמגדלת בניו של הקב"ה. כוונת המדרש שהארץ היא לא רק מקום בו אפשר לגדול, אלא היא מועילה באופן פעיל לגדילה של האדם. לדוגמא, כוונת המדרש שלא ראי יעקב אבינו שגדל בארץ ובזכות זה היה צדיק לבין אילו יעקב לא היה גדול בארץ – שאולי היה מגיע גם כן לצדיקות, אבל לא באותה מדרגה. נוכל להמחיש את זה אולי בילד הדובר עברית, המתחנך במקום אחר שאינו דובר את שפת אמו. בוודאי שהילד יכול להתחנך ולגדול, אולם קשיי התקשרות יקשו על מלאכה זו ולכן יתכן שלא יצליח למצות את מלוא היכולת שלו. אילו היה גדל במקום הדובר עברית – היה לו קל הרבה יותר להשתלב ללמוד ולהתחנך.

 הקשר בין המגדלת לבניו כל כך גדול וממילא בין המלך (במדרש) אל המגדלת, שכאשר הקב"ה שואל בשלום ילדיו מוסיף לשאול גם בשלום המגדלת. לפי זה מבאר המדרש מדוע הזכיר הפסוק גם את הארץ וגם את האבות – משום שכאשר הקב"ה מעלה את זיכרון האבות, הוא איננו שוכח מי גידל אותם למדרגתם.

ממדרש זו אנו למדים שארץ ישראל היא "מגדלת בניה" ונקודה זו חשובה מאד בהבנת מהלך הפרשה (בחוקתי) בה מובא פסוק זה.

 

זכות אבות ברית אבות והארץ

לפני שניגש לבאר ולענות על כל השאלות, נשתדל לגעת בנקודה נוספת בה לא נגענו עד כה – המושג "ברית".

ראשית, נפתח בדברי רבינו תם במסכת שבת –

 

"אומר רבינו תם, דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דהא כתיב "וזכרתי את בריתי יעקב" אף לאחר הגלות, ואנן אין אנו מזכירים זכות אבות אלא ברית"

 

(מסכת שבת, נה :תוספות ד"ה "תמה זכות אבות")

אומר רבינו תם, שגם במקום שזכות אבות תמה וכבר לא שייך לצפות לרחמי השם בגללה – ברית אבות לא תמה. מה ההבדל בין זכות לבין ברית?

הרב צבי יהודה זצ"ל (שיחות הרצי"ה, ויקרא, בחוקתי סדרה ב' עמ' 303) מבאר ש"ברית" זה דבר שהקב"ה כורת איתנו ולא אנחנו איתו. בכל התורה לא נמצא מקום בו אנו רואים שאברהם אבינו, לדוגמא, כורת ברית עם ה'. בוודאי, כמו שבחירה אלוקית איננה "ברירה" (מלשון לברור) אלא יצירה, כך ברית היא דבר אלוקי ושמימי ביצירת עם ישראל והאבות.

קשר כזה – שאינו תלוי בזכות אלא ביצירה, בבחירה העמוקה ביותר של ריבונו של עולם – היא איננה תמה. האבות הגיעו למדרגה זו מפני שהאמינו בה' ודבקו בבריתו (בראשית טו,ו).

 מתוך נקודה זו, נבין את דברי הפסוק –

הקב"ה זוכר את ברית האבות, כלומר, את הדבקות והאמונה הגדולה שאליה הגיעו האבות ודבקו בה' ובברית שכרת עמהם, החל מאברהם אבינו ועד יעקב אבינו. ברית זו לא תמה – משום שהיא קשורה בעצם יצירת האבות ואיננה תלויה בזכות. ברית איננה דבר שאדם יוצר עם ה' ביוזמתו, אלא דבר שה' כורת עם האדם ולאדם אין בחירה כלל, אם לכרות ברית עם ה' או לא.

מדוע מוזכרת הארץ? נראה שדברי המדרש בויקרא רבה מבוארים כהוגן מעתה –

הארץ איננה רק חלק גיאוגרפי. הארץ היא חלק משמעותי בגדילתם של האבות ובהגיעם למדרגה הגדולה שהגיעו אליה. אפשר ויש למצוא כאן נחמה כפולה -

ראשית, גם אם בני ישראל חטאו והתרחקו מה' (כמו שמובא בפרשת "בחקותי") הם אינם אובדים, משום שכאשר יחזרו לארץ הארץ, היא בעצמה תוכל לגדל אותם ולהעלות אותם למדרגה גבוהה כמו שכבר אמרו חז"ל "אווירא דארץ ישראל מחכים". שנית, הגם שבני ישראל יגלו מהארץ בגלל חטאם, הם יודעים שהקישור שלהם לארץ הוא הרבה יותר מעוד חבל ארץ, אלא קישור עמוק וגדול, נצחי וחי, אל ארץ הקודש ומתוך זה לא יאבדו תקווה לחזור לארצם היקרה, גם בגלות, בדיוק כמו שיודעים שהקישור עם ה' לא יפסק בגלל "ברית אבות" שלא ניתנת לפירוק לעולם.

 

תשובה לשלושת השאלות

לימוד הזכות הגדול הוא שלמרות שעם ישראל חטא, אפשר לראות דרך האבות הקדושים שישראל, גם אם חוטאים בחיצוניותם צדיקים בפנימיותם. ארץ ישראל מלמדת את אותה הנקודה – ראשית, עם ישראל שייך לארץ וארץ היא קדושה – ולכן, עם ישראל הוא עם קדוש. בנוסף, ארץ ישראל עושה אנשים קודשים, לכן גם אם ישראל חטאו הם יכולים לחזור בתשובה דרך ארץ ישראל. מכאן גם מובן מה הצד הרחמים שיש הן באבות והן בארץ, משום שאנו לומדים על מעלת ישראל אפילו כשחטאו וכיצד הם קרובים לה' גם כאשר נראים רחוקים, עניין זה מעורר רחמים בשמים שלא לדון את ישראל על פי החיצוניות אלא גם על פי הפנימיות.

מעתה נבוא לענות על השאלה השלישית – מדוע המילה "ברית" אינה מוזכרת בארץ? הטעם לכך פשוט – ברית הקב"ה כורת עם אנשים, בהתאם למעשיהם. לעומת זאת, לארץ אין בחירה והיא יצירה אלוקית קדושה, לכן לא נופל עליה שם "ברית".

 

פרשת התוכחה וזכירת הארץ

כאמור, פסוק זה מובא כחלק מפרשת התוכחה שבפרשת "בחקותי". ה' מוכיח את ישראל בפרשה על כך שלא קיימו את מצוות השמיטה – לשבות מעשיית מלאכה בקרקע בשנה השביעית. שביתה זו דורשת מהאדם אמונה גדולה, משום שאסור לו לעבוד את הקרקע ולסחור בפירותיה.

על מנת לקיים מצווה זו צריך האדם אמונה גדולה. רק על ידי האמונה בבורא עולם, יכול האדם לקיים מצווה זו בשלימות הלב והמעשים. סדר זרעים נקרא בגמרא "אמונות" (שבת לא.) והגמרא מנמקת מדוע – "מאמין בחי עולמים וזורע". כל מלאכת עבודת הקרקע דורשת אמונה – החל מהעבודה החקלאית וכלה בשביתה של הקרקע.

בפרשת בחקותי מדובר על חוסר באמונה ולכן מגיע עונש. אולם, חוסר באמונה אינו דבר שבעצם בעם ישראל, אלא דבר שבמקרה. יתכן שזו הכוונה "וגם הארץ אזכור" גם אם יקרה מצב ח"ו בו ישראל יפלו באמונתם, דבר שעלול להוביל לגלות, הקב"ה אומר שעל ידי ארץ ישראל אותה אמונה תחזור – משום שארץ ישראל היא "מגדלת בניה" ולכן אין אנו פוחדים שחסרון אמונה ישאר חלילה.

סיפור מפורסם מסופר על הרב סלמן מוצפי זי"ע שהייתה לו גינה בביתו, שם היה מגדל חיטה. בערב שנת השמיטה, השנה השישית, גידלה גינתו פי שלוש מדרך גידולה הרגיל – כמו שאומר הפסוק – "וציוותי את ברכתי לכם בשנה השישית". [ויקרא כ"ה:כ"א] הקב"ה מבטיח שמי שמאמין וישבות בשמיטה, הוא ישלח שפע גדול יותר בשנה השישית. מכאן רואים, כיצד כאשר אדם מאמין בבורא עולם בשלימות, הקב"ה מחזיר בכפלי כפליים שכר.

 

סיכום

בדבר תורה זו עסקנו בשאלה כיצד זכירת הארץ –"והארץ אזכור" קשורה לאמירת הסליחות ולרחמים? ו ראינו שהפסוק "וגם הארץ אזכור" מלמד מהו זיכרון אצל בורא עולם – יחס של רחמים, ולמדנו כיצד זיכרון הארץ מועיל לרחמים על עם ישראל בשני פנים – א. מצד שהארץ עוזרת לישראל להאמין בה' ולהיות אנשים צדיקים יותר ב. עצם השייכות לארץ קדושה זו  מלמדת על מעלתם של ישראל.

למדנו על המושג "ברית" שהוא קישור שהקב"ה כורת עם האדם וביארנו מדוע לגבי הארץ לא שייך המושג "ברית".

חתמנו בהסבר שארץ ישראל עוזרת לעם ישראל להתחזק באמונה וכשיהודי בארץ ישראל הוא מסוגל להאמין בה' בצורה חזקה ובהירה יותר. מכאן למדנו על הפסוק, כיצד שייך לפרשה שבה יש משבר אמונה ולכן הארץ היא תיקון של אותו המשבר ובאמת ראינו מהסיפור על הרב סלמן מוצפי זי"ע כיצד אפשר לראות בארץ ישראל את אמונת ה' בעיניים ממש.

שנזכה בעז"ה להזכר לפני ה' ברחמים ורק בדברים טובים, ונזכה שיזכור ה' את הארץ ונתיישב בכל גבוליה, בכל ארכה ורחבה ובעז"ה נאמין בה' באמונה שלימה ונאמין בביאת משיח צדקנו באמונה שלימה במהרה בימינו, ושיתקבלו כל תפילתנו לרצון, ברחמים גדולים וימחלו לנו כל עוונותינו במהרה בימינו אמן!

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות ארץ ישראל יומי (ע"ר)

ארץ ישראל יומי

דף הבית

אודותינו

ברכות

תרומות

צרו אתנו קשר

כתבו לנו:

  • https://www.facebook.com/EretzYisrae

© 2018 by EretzYisraelYomi.com

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות אתר ארץ ישראל יומי (ע״ר).