משנה

חיי שרה

פרשת

המסר של מצוות הביכורים

צבי לוי

כותב:

המסר של מצוות הביכורים

מסכת ביכורים, פרק א', משנה י'

 

"ואלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג, משבעת המינים מפירות שבהרים מתמרות שבעמקים ומזיתי שמן מעבר הירדן. רבי יוסי הגלילי אומר, אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש".


מצווה מהתורה להביא "מראשית פרי האדמה", את הפרי הראשון, לירושלים לבית המקדש. מצווה זו חלה רק לאחר ירושה וישיבה בארץ ישראל, ודווקא בארץ ישראל. הבעלים אומר שבח והודיה לקב"ה על חסדיו עם עמ"י ביציאת מצרים, והבאתם לארץ ישראל "ארץ זבת חלב ודבש", ומתוך כך מודה על הייבול האישי שלו. לדברי שבח והודיה אלו קוראים "מקרא ביכורים", ובלשון המשנה שלנו: "מביאין וקורין". משנה זו דנה בשאלה מאילו סוגי פירות, ומאיזה מקומות בארץ ישראל מביאים מהם ביכורים.

נחלקו במשנה הזו תנא קמא ורבי יוסי הגלילי, האם מביאים ביכורים מפירות שגדלו בעבר הירדן המזרחי. לדעת רבי יוסי הגלילי אין מביאים, כיוון שאינו "ארץ זבת חלב ודבש" שעליה דברה התורה בפסוקים של מקרא ביכורים. כפי שכתוב שם (דברים פרק כו פסוק ט): "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". התורה אומרת לנו שהתיאור "ארץ זבת חלב ודבש" נאמר על חלק מוגדר בארץ ישראל, ולא בכל מקום. דבר זה מפורש בספרי (דברים, פסקה שא)[i], שם אומר רבי יוסי הגלילי שעבר הירדן אינו כלול בהגדרה של "ארץ זבת חלב ודבש".


שאלות על המשנה

  1. מדוע בכלל ישנה הגבלה על המיקום שממנו הבאת הביכורים?

  2. מדוע לדעת רבי יוסי הגלילי הצורך שהפירות יהיו מ"ארץ זבת חלב ודבש" הוא מחייב שבלעדיו אין מביאים משם ביכורים?

כדי לענות על כך נבאר את מהות המצווה של הבאת ביכורים, ועל סיבת חיוב דווקא בארץ ישראל. מתוך כך נענה על השאלות ששאלנו.

המסר של מצוות הביכורים

הרב יצחק עראמה, בספרו עקידת יצחק (פרק צח), מבאר את המסר של מצות הביכורים. עיקר קבלת האלוקות של הקב"ה, היא להבין שכל הטובות ממנו, וכל הצלחת האדם ממנו. ארץ ישראל הוא המקום להתחבר לקב"ה. עם ישראל מגיע לארץ, ורק אז עם ישראל נצטווה במצווה זו, כפי שכתוב בפרשת ביכורים (דברים פרק כו פסוק א): "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". מדוע? כי דווקא בשעה זו ישנה סכנה שעם ישראל ישתקע בטוב הארץ, ויחשוב ש'כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה'. עם ישראל עלול לשכוח את כל חסדי הקב"ה שהביאו אותו לארץ ישראל, ושכל הטוב וההצלחה הם ממנו. לכן נצטוו עם ישראל להביא את הייבול הראשון מפירות הארץ לקב"ה. דבר זה מבטא כי הכל ממנו.

הכלי יקר, הרב שלמה אפרים (דברים כו, א), מבאר שמצווה זו מבטאת את סוג הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. היא מלמדת אותנו, שהארץ ניתנה לנו מאת ה', ולא ירושה מעצמינו. עם ישראל עלול לשקוע בטוב הארץ ולשכוח שא"י ניתנה לנו כמתנה מאת ה'. ארץ ישראל אינה נחלה סתם שעם ישראל בוחר לשבת בה. ארץ ישראל היא מתנה אלוקית, אשר הקב"ה ייעוד אותה לנו.

נחזור לשאלה הראשונה ששאלנו, אחרי שלמדנו על העומק של מצוות הביכורים וקישורה לארץ דווקא. כל ארץ ישראל היא קדושה, אבל כפי שראינו לא כל המקומות בארץ שווים. רק במקום בו יתבטא המצווה באופן שלם ואמיתי, משם ראוי להביא ביכורים. מיד נעיין בעבר הירדן המזרחי בעניין זה.

עבר הירדן המזרחי

בפרשת מטות (במדבר, פרק לב), מספרת התורה על בני גד ובני ראובן המבקשים לישב בעבר הירדן המזרחי. בקשתם היא בעבור המקנה הרב הנמצא ברשותם. במדרש רבה (פרשת מטות, פרשה כב סימן ז), כתוב שיסוד הכל בעולם, בין בחכמה בין בעושר - הוא שהדבר הוא מתנת שמים. ובדיוק בזה כשלו בני גד ובני ראובן בבקשתם. "כן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים". בני גד ובני ראובן חבבו את ממונם יותר מלשבת בתוך ארץ ישראל. ולכן נענשו שגלו ראשונים מבין השבטים בחורבן בית המקדש. הטעות שלהם נבעה מכך שלא ראו, בין את ממונם, ובין את ארץ ישראל, כמתנה אלוקית בעצם.

כפי שהזכרנו, עבר הירדן המזרחי אינה הארץ הנבחרת אותה יעד ה' מתחילה. כפי שכתוב בספרי (דברים, פסקה שא)1 אמנם היא גם חלק מארץ ישראל, אבל היא אינה "ארץ זבת חלב ודבש". חז"ל אפילו ראו בזה כישיבה כיבכול חוץ לארץ ישראל ביחס לעבר הירדן המערבי.

ישנו סיפור יפה המבטא את המסר שחז"ל אמרו במדרש. עשיר אחד מופלג, בעת זקנותו החליט לכתוב צוואה לבניו. הוא בעצם כתב שתי צוואות. הוא ביקש מבניו לפתוח מיד אחרי מותו, לפני הקבורה, את הצוואה הראשונה. את הצוואה השנייה הוא ביקש לא לקרוא עד חודש אחר פטירתו. תמהו בניו אבל כיבדו את בקשתו. אחרי שנים נפטר העשיר, ובניו פתחו את הצוואה הראשונה. בצוואה כתב להם אבא: כבקשה אחרונה, אני מבקש שתקברו אותי עם זוג הגרביים האהוב עלי. תמהו ילדיו על הבקשה המוזרה. אביהם היה אדם חכם ובעל מידות, ולא התאים לו בקשה מוזרה שכזאת. מה גם שהחברה קדישא של העיר הסבירו יפה לבניו של העשיר, שאי אפשר לקבור אדם עם גרביים. בניו נבוכו, מה נעשה עם הצוואה של אבינו, איך לא נקיים את בקשתו האחרונה? על אף המוזרות בבקשה הם רצו לכבד את אביהם. בכל זאת הבינו בניו שלא יוכלו למלא את הצוואה, ובצער רב קברו אותו בלי זוג הגרביים.

לאחר חודש, פתחו הבנים את הצוואה השנייה. בתוכה כתב להם האב: "אתם בודאי גיליתם שאי היה אפשר לקבור אותי עם הגרביים. ובאמת אני בכלל לא מעוניין בזה. רציתי רק שתראו, שגם עשיר מופלג כמוני, מכל העושר שלו, לעולם האמת, אפילו את זוג הגרביים האהוב עליו הוא לא יכול לקחת".

ביאור שיטת רבי יוסי הגלילי

כעת נחזור לשאלות שבהם פתחנו. מצוות הביכורים יסודה היא להבין שכל מה שיש לנו וניתן לנו - הוא מה' יתברך. גם ברוחניות וגם בגשמיות. נתינת ארץ ישראל לעם ישראל גם היא מבטאת את אותו המסר. ארץ ישראל ניתנה לנו כמתנה מאת ה' למלא את ייעודנו בעולם, ואינה רק נחלה שכבשנו מכוחנו. בחירת בני גד ובני ראובן בעבר הירדן המזרחי מבטאת חוסר הכרה בהבנה זו. הם אינם הולכים לארץ אשר ה' ייעד אותה להם. הם בוחרים בארץ אחרת אשר מתאימה יותר לרכושם. הם רואים בארץ ישראל עוד תועלת רכוש, אשר צריכה להתאים לצורכיהם הכלכליים. זה אינו היחס הנכון לנחלה שניתנה לנו מאת ה'. על כן אין מביאים ביכורים מעבר הירדן המזרחי לדעת רבי יוסי הגלילי. הביכורים אינם מתאימים לנחלה זו.

 

סיכום

הביכורים מחזקים יותר את הקשר של עם ישראל לקב"ה, שאנו מראים בכך את ההכרה שהכל ניתן לנו במתנה. הביכורים גם מחזקים את הקשר לארץ, שהרי בדרך זו אנו מכירים בגדולה של הארץ. ארץ ישראל היא מתנה אלוקית, ובעבור זה אנו אוהבים אותה, וחפצים לחיות בה. הביכורים בארץ ישראל מבטאים את הקשר הזה, שאנו מבינים שהקב"ה נותן לנו הכל. העושר והברכה שבארץ ישראל מחזקים אצלנו את הכרת הטובה והכרת התודה לקב"ה, אשר עשה חסד עמנו ונתן לנו את כל השפע הזה. על כן, אין מצוות הביכורים נוהגת בכל מקום. היא תנהג רק במקום שבו תתבטא הבנה זו.

עבר הירדן המזרחי אינו באותה המעלה של עבר הירדן המערבי, שנקרית "ארץ זבת חלב ודבש". היא אינה אותה ארץ אשר ייעד אותה ה'. על כן אין מביאים ממנה ביכורים, כי היא אינה מבטאת את אותה עוצמת הקשר לקב"ה. היא אינה מבטאת את אותה אהבה לארץ ישראל מצד היותה אלוקית דווקא, ובעבור זה אנו חפצים בה.

 

 

  1. ספרי (דברים, פסקה שא): "ארץ זבת חלב ודבש". נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן (שמות יג, ה) ארץ זבת חלב ודבש, מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן חמשת עממים, אף ארץ זבת חלב ודבש האמור כאן ארץ חמשת עממים. רבי יוסי הגלילי אומר: אין מביאים בכורים מעבר לירדן שאינו זבת חלב ודבש.

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות ארץ ישראל יומי (ע"ר)

ארץ ישראל יומי

דף הבית

אודותינו

ברכות

תרומות

צרו אתנו קשר

כתבו לנו:

  • https://www.facebook.com/EretzYisrae

© 2018 by EretzYisraelYomi.com

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות אתר ארץ ישראל יומי (ע״ר).