פסוק מהתורה

כי תשא

פרשת

הקשר הנצחי לארץ

יהודה גולד

כותב:

לאחר שבני ישראל מסיימים לחצות את הירדן, יהושע מוסר את דבר ה' לעם: איש אחד מכל שבט יקח אבן מתוך הירדן ויביאו את האבנים עימהם אל מקום לינתם. יהושע מסביר כי סיבת הבאת האבנים היא כדי להסביר ולהזכיר לדורות הבאים אחריהם את הנפלאות שנעשו בירדן. לאחר שבני ישראל עושים כדבר יהושע הכוהנים יוצאים עם הארון מהמים לצד מערב והמים חוזרים לזרום בירדן. בני ישראל מגיעים אל ארץ ישראל בתאריך י' בניסן והם חונים בגלגל ממזרח לעיר ירחו, ושם הם מקימים את האבנים.

הציווי על לקיחת שנים עשר אבנים מהירדן

יהושע פרק ד

 (א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:

(ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט:

(ג) וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה.

 

רש"י מבאר (פסוק ג) שבציווי של לקיחת שתים עשרה האבנים מתוך הירדן נכללו עוד הרבה ציווים:

"והעברתם אותם עמכם" - כמצות משה לבנות להם מזבח בהר עיבל ולכתוב עליהם את דברי התורה ובו ביום באו אל הר עיבל ובנו להם את המזבח והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו וקפלו אותם ובאו ולנו בגלגל:

כל זה מובא בהרחבה במסכת סוטה דף לו.

בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום:

עברו ישראל את הירדן, ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז,.. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון.. והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו, וברכו וקללו, וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל, שנאמר:"והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון", יכול בכל מלון ומלון? תלמוד לומר: אשר תלינו בו הלילה.

 

יש להבין:

א. מה הצורך בנס כל כך גדול, שתוך יום אחד עם ישראל הספיקו לעשות כל כך הרבה דברים, וכל הדברים היו קשורים לאבנים שהם הוציאו מהירדן?

ב. מה הצורך לכתוב את התורה דוקא על האבנים אותם הם הוציאו מהירדן?

ג. מדוע עם ישראל מצווה להניח את אבנים במקום אשר ילינו?

 

מטרת הניסים הגלויים: להכיר שכל המציאות ניסים נסתרים

הרמב"ן בפירושו על תורה, בסוף פרשת בא (שמות יג, טז), מסביר שמטרת הניסים הגלויים לגרום לאדם להכיר שכמו שברור שנס הגלוי נעשה על ידי הקב"ה, כך גם כל מה שקורה בעולם הוא על ידי הקב"ה והדברים אינם מתרחשים באופן מקרי, וכלשון הרמב"ן שם:

ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון.

הרמב"ן שם מסביר שהקב"ה נתן לנו מצוות שהמטרה שלהן היא לגרום לאדם לזכור ולהיות מודע באופן תמידי לניסים שהקב"ה עשה איתנו ולגרום לנו למודעות יום יומית שהקב"ה משגיח ושולט על העולם ומנהל אותו. כגון: מצות זכירת יציאת מצרים פעמיים ביום, מצות תפילין ומצוות מזוזה. וכלשון הרמב"ן שם:

וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו:

 

מטרת שתים עשרה האבנים לשמש כמזוזה בכניסה לארץ ישראל

יש כאן מצוה להשתמש באבנים אלו לבניית מזבח בהר עיבל ולהקריב שם קרבנות ולאכול ולשתות וכן להביא לגלגל במקום בו הם לנו. זאת על מנת שיזכרו שהם עכשיו בארץ ישראל, בארץ הקדושה, בעקבות נס שהקב"ה עשה להם. ומטרת הנס לגרום  להכיר ולהאמין בהקב"ה, שכל מה שקורה הוא מהקב"ה,  וככל שיזכרו את החוויה של הנס ההכרה במציאות ובהשגחת הקב"ה תהיה ברמה גבוהה מאוד. ולכן כיון שהאכילה והשינה בארץ ישראל צריך להיות בקדושה , האכילה, השתיה והשינה הראשונים שלהם בארץ ישראל היה בנוכחות אותם אבנים שהיו בירדן כדי להזכיר להם על מציאות הקב"ה והשגחתו כפי שחוו בעת חציית הירדן, ולעשות דברים אלו בקדושה. כיון שהם התחילו כך את חייהם בארץ ישראל זה יעזור להם שכל זמן שהם יהיו בארץ ישראל הם יאכלו, ישתו ולישון בקדושה, וינהלו את כל אורחות החיים בקדושה על ידי שיזכרו במציאותו ונוכחותו של הקב"ה.

ציווי זה דומה מאוד למטרה של מצוות מזוזה. ספר החינוך (מצוה תכג) מסביר את שורש מצות מזוזה:

משרשי המצוה להיות זכרון לאדם באמונת השם בכל עת בואו לביתו וצאתו.

כלומר, כשאדם נכנס לביתו, הוא נפגש במזוזה ונזכר באמונת השם וזה גורם לו לנהל את כל אורחות הבית על פי תורה ובקדושה. וכן כשהוא יוצא מתוך הבית הוא נזכר באמונת ה' וזה גורם לו להתנהג בצרוה שיהודי מאמין צריך להתנהג, דיבורו בדרך ארץ , משאו ומתנו באמונה, ומתנהג בקדושה .

גם האבנים בגלגל משמשות כתזכורת לניסי הירדן, על מנת שבעם ישראל ובדורות הבאים תמשיך ההכרה של יראת השמים שהושגה על ידי הנס הגדול של חציית הירדן. זה המסר של הדברים המפורשים של יהושע בסוף פרק ד':

(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל: (כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה: (כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: (כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ: (כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יְקֹוָק כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים:

 

חשיבות זכירת הניסים שהקב"ה עשה בזמנינו בארץ ישראל

אותה החשיבות שיש בהצבת האבנים שנלקחו מן הירדן כדי לזכור את הניסים ואת השגחת הקב"ה ולהגביר את האמונה בהקב"ה שייכת  גם בזמנינו שאנחנו רואים את יד ה' העוזר לנו לחזור לארץ ישראל באופן פלאי, בניצחונות במלחמות מול אויבים שהיו רבים יותר  מאתנו, ובפריחה ובשיגשוג בכלכלה ובתשתיות. את כל אלה אנחנו אמורים להציב לעצמנו כתזכורת תמידית לאמונה בהקב"ה ולגרום לנו להתנהג כ"גוי קדוש" שחי חיים המחוברים להקב"ה. 

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות ארץ ישראל יומי (ע"ר)

Contact us

Write to us here:

  • https://www.facebook.com/EretzYisrae

Eretz Yisrael Yomi

HOME

ABOUT

BLESSINGS

DONATE

© 2018 by EretzYisraelYomi.com

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות אתר ארץ ישראל יומי (ע״ר).