חוקת

פרשת

למה משה רבינו אינו נכנס לארץ ישראל

אורי אנגלמן

כותב:

​

בפרשת חוקת אשר בחומש במדבר (פרק כ) מובא הסיפור של "מי מריבה" - עם ישראל מתלונן אל משה על כך שאין מים לשתות ועוד מעט הם גוועים בצמא וכמעט כבר שהיו מעדיפים להישאר במצרים. משה ואהרן פונים אל ה' לישועה וה' מצווה על משה לדבר אל אחד הסלעים, אשר ממנו יצא מים. משה מכה בסלע פעמים ומיד יוצאים מים. אולם, הקב"ה איננו שבע רצון מפעולותיו של משה רבינו ע"ה, על פניו, משום שהקב"ה אמר "לדבר אל הסלע" ואילו משה היכה בו פעמים.

כתוב בפסוק מיד לאחר שמשה מכה בסלע והמים קוצפים ויוצאים ממנו -

"ויֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם: (יג) הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְקֹוָ֑ק וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם"

(במדבר, חוקת, פרק כ פסוקים יב-יג)

הקב"ה מעניש את משה ואהרן בכך שלא יכנסו לארץ ישראל משום ש-"לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל".

בעונש זה עיינו ועמדו פרשנים, בטעמו סיבותיו ותוצאותיו, אולם אנו נעמוד על נקודה אחת מרכזית ועל נקודה נוספת המסתעפת ממנה –

1. מדוע עונשם של משה ואהרן היה דווקא בכך שלא נכנסו לארץ ישראל? האין זה עונש חמור כל כך, לשני אנשים צדיקים כל כך אשר מסרו נפשם בכדי לעלות את עם ישראל מטומאת מצרים אל ארץ חמדת אבות?

2. המסתעף משאלה זו הוא ניסוח העונש כפי שהוא מובא בפסוק – "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". ה' אומר למשה ואהרן שעונשם שהם לא יהיו אלו שיכניסו את בני ישראל לארץ ישראל. יש לשאול – אם העונש הוא שמשה ואהרן לא יכנסו לארץ, מדוע הניסוח לא היה "אינכם נכנסים אל הארץ"? מדוע לנקוט לשון כזו, שמשתמע ממנה בעקיפין שמשה ואהרן לא יכנסו לארץ?

הרמב"ם על חטאו של משה רבינו ע"ה

הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות מבאר את עומק חטאו של משה רבינו, מנהיגם הגדול של ישראל. הרמב"ם עוסק בתחילת הפרק (ד) בביאור הדרך הנכונה לתיקון המידות, שראשיתה היא לנהוג בכל מידה בדרך האמצע, כלומר, בדרך הממוצעת.

דרך יסוד זה מבאר הרמב"ם את חטאו של משה רבינו:

"ואתה יודע, כי אדון הראשונים והאחרונים, משה רבנו, כבר אמר לו יתעלה: (במדבר כ, יב) "יען לא האמנתם בי", (במדבר כ, כד) "על אשר מריתם", (דברים לב, נא) "על אשר לא קדשתם" - כל זה. וחטאו, עליו השלום, היה, שנטה אל אחד משני הקצוות במעלה ממעלות המידות, והיא הסבלנות, כאשר נטה אל הכעס, באומרו: (במדבר כ, י) "שמעו נא המורים". דקדק ה' עליו שיהיה איש כמוהו כועס בפני קהל ישראל, במקום שאין ראוי בו הכעס. וכגון זה בחוק האיש ההוא חלול השם, לפי שתנועותיו כולן ודיבוריו נלקחים למופת, ומקווים להגיע בהם להצלחת העולם הזה והעולם הבא, ואיך ייראה ממנו הכעס, והוא מפעולות הרע, כמו שבארנו, ולא יבוא אלא מתכונות רעות מתכונות הנפש?"

(שמונה פרקים פרק ד')

הרמב"ם מנתח את חטאו של משה רבינו ואומר שעיקר החטא הוא נטיית משה רבינו ממידת האמצע אל אחד מן הקצוות. משה רבינו היה צריך להישאר סובלני בעוד שהוא נטה  אל מידת הכעס.

כמובן שיש להבין הכל בהתאם למדרגתו של משה רבינו ובוודאי שנטייה אל הכעס של משה רבינו היא מידה משובחת ומעלה גדולה בכל אדם רגיל, באופן יחסי. אולם, ביחס למדרגתו של משה רבינו נחשב הדבר כנטייה אל אחד מן המידות הרעות.

על הנקודה הזו יש להתעכב. הרמב"ם לא כתב שמשה רבינו כעס, אלא מדוקדק מלשונו שמשה רבינו נטה אל הכעס. על כך דקדק איתו הקב"ה והענישו.

מעתה, כאשר מובן יותר מה היה חטאו של משה רבינו, נותר להבין מדוע חטא זה היה חמור כל כך שבגינו נמנעו משה ואהרן להכניס את עם ישראל אל ארץ ישראל?

עומק החטא והעונש עליו – ביאור של הראי"ה קוק

כתב הראי"ה קוק  זצ"ל–

"סוד חטא הכאת הסלע, הוא הנטיה אשר נולדה במוח היותר גדול, בנשמה היותר מאירה ושוקקה, להשלים את הכל, להוציא את ההשלמה אל הפועל בכח של התגברות, שבזה מתערב קצת העצמיות הפרטית, שאי אפשר להיות כל נוצר נקי ממנה. הנטיה הקטנה הזאת בנשמת הנשמה הרוחנית של כל האנושיות הרוחנית כולה, מוכרחת היא לשלח פארות בכל צדדיה, ובמקום דיבור נולדת הכאה לשם התעלות הרוחניות וטובת הכלל. והמכים הולכים ופוחתים....משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. האופי הכביר מוכרח הוא להיגנז. ההנהגה המדינית לא תתנהג עוד מהשפעתו הבלתי ממוצעת, וממילא היא נופלת כולה. בפני לבנה אין נמצא אותה הכביריות שבפני חמה, אין בה אותו הזוהר והעוצמה, והוא נותן מקום גם לכוכבים הרבים, ולאור נרות שכל אחד יאיר בפינתו"

(פנקס הדפים א, 6)

הרב קוק מתייחס לחטא הכאת הסלע לחלק ממעבר ההנהגה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ. משה רבינו נמשל לחמה – ואילו יהושע משרתו ותלמידו, אשר הכניס את ישראל לארץ, נמשל ללבנה.

החמה, השמש, היא מקור רב עוצמה בעל גבורה עצומה. משה רבינו נמשל לחמה, בגלל כוחו הגדול ועוצמתו הרוחנית המיוחדת. גם בהוצאת המים מהסלע ניתן להבחין בתכונה זו – משה מכה בסלע כחלק מכוחו המיוחד, גבורתו הגדולה, לכופף את המציאות לפי רצונו. יתכן אותה התגברות היא גם כן תכונה של נטייה מדרך האמצע בה עסק הרמב"ם, נטייה לכעס.

מה החיסרון ומה החטא בהנהגה כזו? הרב קוק מבאר שכאשר יוצאים מדרך האמצע, בוודאי שגם ישנם חסרונות המצטרפים לנטייה זו. אולם הנהגה זה ראויה במקומות מסוימים, כמו חוץ לארץ, אך הנהגה זו אינה ההנהגה של ארץ ישראל.

ההנהגה המיוחדת של ארץ ישראל היא הנהגת הלבנה, הנהגה ממוצעת, הנותנת ביטוי גם למגוון גדול של כוחות ואינה מבטלת באופן מוחלט כל מי שסביבה. לעומת החמה, שכאשר היא מאירה לא ניתן לראות אף כוכב, בזמן שהלבנה מאירה בלילה אנו יכולים לראות המון כוכבים. בנמשל, ארץ ישראל היא ארץ ממוצעת, היא הארץ במיוחדת למפגש הרוחניות והגשמיות. משום כך, הנהגה שאינה ממוצעת אינה ראויה בה ולא מתאימה לה.

כך ניתן לבאר את חטאו של משה רבינו ולענות על שאלתנו הראשונה. הנהגת משה רבינו הכבירה והאדירה,  הוציאה את עם ישראל ממצרים וקבלת תורה מהר סיני, עם ישראל עם כניסתו לארץ ישראל זקוק לסוג אחר של הנהגה.  הביטוי להנהגת משה רבינו השונה היה בשעת מבחן של "מי מריבה" וההכאה בסלע. אם כן, לאו דווקא חומרת החטא היא זו שמנעה את הכניסה לארץ, אלא דווקא אופי החטא וצורתו מגלה שבני ישראל בארץ ישראל זקוקים להנהגה שונה. אכן בפעם הקודמת שלא היה מים במדבר משה רבינו הצטווה להכות את הסלע. כי זו הייתה הנהגה שהתאימה לבני ישראל במדבר [שמות י"ז:ה].

 מעתה נותר לענות על השאלה השנייה – מדוע לא כתוב בפשטות שמשה ואהרון לא יכנסו לארץ?

בשאלה זו, קושיה מתורצת בחברתה. הטעם לכך שמשה רבינו איננו מכניס את בני ישראל לארץ ישראל אינו משום שהוא בעצמו לא ראוי להיכנס לארץ מחמת חטאו, בוודאי שאין הדבר כן, אלא שאם משה רבינו יכנס לארץ הוא ודאי גם יהיה המנהיג של עם ישראל, ובני ישראל בארץ ישראל היו זקוקים לסוג הנהגה שונה. לכן נגזר על משה רבינו שלא להיכנס לארצנו. אולם אין זה עונש ישיר אלא הואיל ו – "לכן לא תביאו את הקהל הזה" לא תוכלו גם אתם בעצמכם להיכנס לארץ.

סיכום

בגלל חטא מי מריבה נגזר על משה רבינו ואהרן אחיו שלא להיכנס לארץ ישראל.

נשאלו שתי שאלות -א. מדוע עונשם היה כה חמור? ב. מדוע ניסוח העונש נעשה בצורה עקיפה כל כך? ראשית, התבאר שהסיבה שמשה רבינו ואהרון אינם נכנסים לארץ אינה בגלל חומרת החטא אלא מפני שהתגלה שבני ישראל זקוקים להנהגה שונה. ואופן הנהגת בני ישראל במדבר שונה מאופן ההנהגה לה זקוקים בני ישראל בארץ ישראל. דרך תשובה זה, תורצה גם השאלה השנייה – לכן נוסחה כך הגזירה על אי כניסתם של משה רבנו ואהרן לארץ ישראל.