פסוק מהתורה

וילך

פרשת

מצוות הקהל-חיבור בין עם ישראל לד'

שילה הגר

כותב:


"מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות...תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם...למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלוקיכם...ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' אלוקיכם"[1](דברים לא, י-יג)

פרשה זו נקראת בלשון חכמינו זכרונם לברכה פרשת הקהל, על שם הציווי שנאמר בפרשה זו: "הקהל את העם". תוכנו של ציווי זה כולל התכנסות של כל עם ישראל בבית המקדש בחג הסוכות שלאחר שנת השמיטה וקריאת התורה שם בפני כל ישראל.


מטרת "הקהל"- יראת ד' ושמירת התורה

יש לשאול, מהי מטרתה של ההתכנסות הזו ומדוע היא צריכה להיות דווקא בבית המקדש?

מטרתה של התכנסות זו, מבואר בתורה במילים: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת".

כלומר, מטרת התכנסות זו היא לשמוע וללמוד תורה והלימוד הזה יביא ליראת ד' ולשמירת כל דברי התורה.


השראת השכינה בעם ישראל ובבית המקדש


מדוע לימוד התורה הזה צריך להיות במעמד כל ישראל ובבית המקדש? במה גדול כוחו של לימוד התורה הזה להביא ליראת ד' ולקיום התורה יותר מלימוד תורה של כל יחיד בביתו?

התשובה לכך היא שבלימוד תורה כזה זוכים יותר להשראת השכינה. זאת משום שבית המקדש הוא מקום השראת השכינה, ועם ישראל הוא העם בו שורה השכינה.

השראת השכינה במקדש, מבוארת בפסוקים רבים, וביניהם הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח). וכן, השראת השכינה בעם ישראל, מבוארת בפסוקים רבים, וביניהם הפסוק: "כי אני ד' שוכן בתוך בני ישראל" (במדבר לה, לד). מעלתו של לימוד תורה ברבים, מבוארת במקומות רבים, וביניהם הפסוק: "ברוב עם הדרת מלך" [משלי י"ד:כ"ח], אשר מכך יש ללמוד שבמצוה הנעשית ברבים מתגלה יותר כבוד מלך מלכי המלכים.

לכן כאשר כל עם ישראל נמצאים יחד בבית המקדש הם זוכים שם להשראת השכינה במדרגה מאד גבוהה. משום כך, לימוד התורה שם מביא אותם באופן מיוחד ליראת ד' ולשמירת כל דברי התורה, כי לימוד התורה שם הוא לימוד עם קירבת ד' גדולה.

נמצאנו למדים, שישנם שתי מעלות במעמד הקהל:

א: עצם ההתכנסות של כל עם ישראל בבית המקדש.

ב: לימוד התורה הנעשה בהתכנסות זו.

עצם ההתכנסות של עם ישראל בבית המקדש מעלתה גדולה, אולם אין להסתפק בכך. התכנסות זו בבית המקדש היא הזדמנות להתקדש ולהתחבר לד', וצריך לא לפספס אותה. לא מתאים לבוא לבית המקדש ולעסוק שם בדברי חול. צריך שיהיה להתכנסות זו תוכן של קודש המביא ליראת ד' ולשמירת כל דברי התורה, והתוכן הזה נמצא בדברי התורה הנשמעים שם.


הבאת הטף


נאמר בפרשה זו: "הקהל את העם האנשים הנשים והטף" (לא,יב).

וכאן נשאלת השאלה, מדוע צריך להביא את הטף למעמד הזה, הרי הם אינם מבינים את דברי התורה הנאמרים שם?

עונה על כך המלבי"ם בפירושו "התורה והמצוה" (דברים לא,יג), שאמנם הטף אינם מבינים את תוכן דברי התורה הנאמרים שם, אבל רושם קדושת המעמד נחקק בלבם בראותם את התאספות עם ישראל לשמוע את דברי התורה בבית המקדש. ולפיכך יש להביא את הטף למעמד הקהל, כדי שיחקק בהם הרושם הזה.

דוגמא: העליה לכותל המערבי בימינו בשלושת הרגלים

דוגמא לכינוס כזה המרומם את הנוכחים בו, נוכל לראות בימינו בשלושת הרגלים,כאשר רבבות מעם ישראל מגיעים לכותל המערבי עם נשותיהם וילדיהם, זכר לעליה לרגל. המעמד הזה מרומם גם מצד קדושת המקום המרוממת את הבאים אליו, וגם מצד הפגישה עם ציבור גדול המרוממת את השותפים במעמד. עצם ההתכנסות הזאת מביאה להתרוממות גדולה ומשאירה רושם גם על הטף הבא לשם. מצטרף לה תוכן של קודש על ידי התפילות שמתפללים הבאים לכותל המערבי.


חיזוק הכח הרוחני לפני היציאה לעבודת האדמה


כאמור, זמנו של מעמד הקהל הוא בחג הסוכות שלאחר שנת השמיטה.

ויש לשאול על כך:

א.מדוע התכנסות זו נעשית פעם בשבע שנים לאחר שנת השמיטה?

ב.מדוע מצוות הקהל נעשית דווקא בחג הסוכות של אותה שנה?

בעל 'משך חכמה' מבאר שלאחר שנה שלימה, שנת השמיטה, בה נאסרה על עם ישראל עבודת האדמה, עומד עם ישראל לחזור אל עבודת האדמה בשנה שלאחריה. החזרה אל עבודת האדמה, עלולה לגרום לעם ישראל להיות שקוע בעניינים החומריים. על מנת שלא ישקעו בעניינים החומריים, ניתן לעם ישראל, לפני צאתם לעבודת האדמה, מעמד רוחני מרומם, אשר יחזק את כוחם הרוחני.

לפי דבריו, נוכל להבין מדוע התכנסות זו היא בחג הסוכות דווקא, משום שלפי דרך העולם, מיד אחר כך, מתחילה עבודת האדמה של השנה השמינית, ולכן התכנסות זו הנותנת לעם ישראל חיזוק רוחני, נעשית זמן קצר לפני שהם חוזרים לעבודת האדמה.

לפי דבריו, נוכל להבין מדוע נקרא חג הסוכות בתורה גם בשם "חג האסיף", כמו שנאמר: "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כג, טז).נראה מן הפסוק הזה, שאסיפת התבואה מן השדה על ידי בעליה בימי חודש תשרי, היא סיבה לכך שהחג נקרא "חג האסיף". קריאת שם החג על שם אסיפת התבואה מן השדה, מלמדת על כך שאסיפת התבואה קשורה באופן מהותי לעניינו של החג. וצריך להבין, כיצד אסיפת התבואה קשורה באופן מהותי לעניינו של החג?

ונראה לבאר, שבזמן שאדם אוסף את תבואתו, עליו לזכור כי לא כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, אלא ד' נותן לו את הכח להצליח, כמו שנאמר (דברים ח,יח):"וזכרת את ד' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". לכן קבעה התורה חג בימים הללו, כדי שיודה האדם לד' אלוקיו בחג הזה על הצלחת שדהו, ובכך לא ישקע בענייניו החומריים אלא יחבר את חיי המעשה שלו והצלחתו בהם אל הקדושה והאמונה.


השוואה בין מעמד הקהל לשמיני עצרת


דוגמא למעמד כזה, הבא לחזק את הכח הרוחני של עם ישראל, לפני יציאתם לעיסוקים גשמיים, הוא יום שמיני עצרת, הנקרא גם שמחת תורה.

חג זה אינו זכר לנס מסוים או מאורע מסוים כמו שאר החגים, ולאור זה צריך להבין לשם מה נתן לנו הקב"ה את החג הזה לאחר שבעת ימי חג הסוכות?

רש"י בפרשת פנחס (במדבר כט, לו) עונה על כך וכותב שיום שמיני עצרת דומה ל"בנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד".

ויש לבאר את דבריו, שיום שמיני עצרת הוא החותמת של כל הימים הגדולים של חודש תשרי. לפני יציאתו של עם ישראל מן החגים אל ימי המעשה, נותן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל עוד יום אחד, בו יתייחדו אתו. ביום הזה שואבים עם ישראל כוחות רוחניים, אשר מסייעים לעם ישראל להיות דבקים בעבודת ד' גם בימי המעשה הבאים אחר כך ולא להיות שקועים בעניינים הגשמיים. את הכוחות הרוחניים הללו עם ישראל שואב ביום הזה על ידי שמחתו בתורה.

יום שמיני עצרת דומה בעניינו למעמד הקהל, באשר שניהם באים לתת כח רוחני לעם ישראל, לקראת ימי המעשה שיבואו אחריהם.


הקשר בין בית המקדש לארץ ישראל


מעמד הקהל מהווה חיבור וקישור בין המקדש לבין ארץ ישראל כולה, אשר היחס ביניהם דומה ליחס הגוף והנשמה. בית המקדש הוא הנשמה וארץ ישראל היא הגוף. במעמד הקהל יש הזרמה של קדושה מקדושת המקדש אל חיי המעשה בארץ ישראל. בזאת מתבררת מעלתה של ארץ ישראל, שאין היא כשאר הארצות שאינן אלא ארצות גשמיות, אלא היא ארץ המחוברת לקדושת המקדש.



סיכום


תכלית ההתרוממות של מעמד הקהל היא להביא את עם ישראל ליראת ד' ולשמירת המצוות. לכן המעמד כולל את כל ישראל והוא נעשה בבית המקדש, כי על ידי כך יתרומם עם ישראל מתוך המעמד הזה בצורה הטובה ביותר. העיתוי של המעמד הוא בחג הסוכות שלאחר סיום שנת השמיטה, כדי לחזק את הכח הרוחני של עם ישראל לקראת חזרתו לעבודת האדמה. מעמד הקהל מהווה חיבור בין המקדש לארץ ישראל כולה. חיבור זה מזרים קדושה לחיי המעשה בארץ ישראל ובכך הוא מברר את מעלת ארץ ישראל שהחיים בה מחוברים לקודש. יהי רצון שנזכה להזרים קדושה לתוך חיי המעשה בארץ ישראל ובכך נזכה לקיים את תפקידו של עם ישראל לקדש את שם ד' בעולם, ובזה נחיש את בנין בית מקדש במהרה בימינו. אמן.

[1] "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית ד' ואל כל זקני ישראל. ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ד' אלוקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם.הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים לא ט-יג).



לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות ארץ ישראל יומי (ע"ר)

Contact us

Write to us here:

  • https://www.facebook.com/EretzYisrae

Eretz Yisrael Yomi

HOME

ABOUT

BLESSINGS

DONATE

© 2018 by EretzYisraelYomi.com

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות אתר ארץ ישראל יומי (ע״ר).