ואתחנן

פרשת

הבדל בין קדושת עבר הירדן המזרחי למערבי

יעקב כרמון

כותב:

​

 וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, אֲדֹנָי אלקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן:

(דברים ג, כג-כה)

מצוות התלויות בארץ

​

לכאורה, מדבריו של משה, שמבקש להכנס לארץ הטובה שבעבר הירדן המערבי, עולה כי קדושת הארץ שהובטחה לאבותינו היא אך ורק מצדו המערבי של הירדן, ולא מצדו המזרחי. דברים אלו מקבלים משנה תוקף על פי דברי הגמרא (סוטה יד.) שמבארת את רצונו של משה להכנס לארץ ישראל. "וכי לאכול מפריה הוא צריך"? תמהה הגמרא. יכול להיות שמשה רבינו מבקש להכנס לארץ ישראל מכיון שהוא מעוניין לטעום את רימוניה וענביה המשובחים של הארץ? הרי זה לא יתכן. אלא, מבארת הגמרא, "כך אמר משה: הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי". משה רבינו מעוניין לקיים את המצוות התלויות בארץ. לכאורה עולה מהגמרא שמצוות אלו מתקיימות אך ורק בעבר הירדן המערבי, ועל כן משה רבינו מעוניין להכנס למקום זה. לכאורה, יש כאן עוד ראיה לכך שעבר הירדן המזרחי אינו מקודש, שהרי אין מתקיימות בו המצוות התלויות בארץ.

ושא עיניך מזרחה

​

כשהקב"ה מצווה את משה לעלות להר העברים ולהסתכל על ארץ ישראל – הוא אומר לו: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ג', כז). משה רבינו נמצא כעת במזרחה של ארץ ישראל. מובן מדוע הקב"ה מצווה אותו להסתכל למערב, לדרום ולצפון, אך מדוע הקב"ה מצווה אותו להסתכל מזרחה? הרי אם יעשה זאת יראה את עבר הירדן המזרחי בו הוא כבר נמצא. יתכן היה לומר שהקב"ה אמר לו זאת כביטוי – תסתכל לכל הכיוונים, כיון שלא תגיע לשם. אך קשה לומר שהקב"ה לא דייק בלשונו.

נראה שמפסוק זה עולה שעבר הירדן המזרחי הינו חלק מארץ ישראל, ולא כפי שאמרנו לעיל, ועל כן אומר הקב"ה למשה שיסתכל לכל הכיוונים ויראה את כל ארץ ישראל, כי הוא לא יזכה לעבור את הירדן ולהיות בחלק המערבי של הארץ.

בני גד ובני ראובן בארץ ישראל

​

רבי יהושע קוטנא זצ"ל, בעל ה"ישועות מלכו", מגדולי ישראל בדור הקודם, אף מוכיח שחייבים לומר שעבר הירדן המזרחי הינו חלק מארץ ישראל (יורה-דעה סימן סז). כידוע, ראובן, גד וחצי שבט המנשה נחלו את נחלתם בחלק זה של הארץ, ואם נאמר שמקום זה אינו נחשב לחלק מארץ ישראל, אם כן מעולם לא היה מצב בארץ ישראל בו כל יושביה עליה, ולפי זה לא היתה יכולה להיות שמיטה ויובל מהתורה, שכן מצוות אלו תלויות בישיבת כל ישראל בארץ ישראל, (רצוי לצטט מקור) וכיון שבזמן בית ראשון נהג היובל מהתורה לכל הדעות, (גם לזה יש להביא מקור) מוכח שעבר הירדן המזרחי הינו חלק מארץ ישראל ושכל ישראל היו בארץ ישראל, כולל בני גד ובני ראובן.

ואם כן לכאורה קשה, מהפסוק הראשון שהבאנו עולה שמשה מעוניין להכנס דווקא לעבר הירדן המערבי, בעוד שמשאר המקורות שהבאנו נראה שגם הצד המזרחי של הירדן קדוש.

שתי קדושות

​

את התשובה לסתירה זו שלכאורה נוכל למצוא בדבריו של התשב"ץ, ר' שמעון בן צמח, מגדולי רבני אלג'יריה לפני כשש מאות שנה. התשב"ץ (חלק ג' סימן ר') דן בנושא זה וכותב כך: "שני עניינים הם: קדושת שכינה וקדושת מצוות. וקדושת שכינה היא מיוחדת בעבר הירדן ימה (מערבה), וקדושת מצוות בין בזו ובין בזו".

ישנן שתי קדושות. הראשונה - קדושת השכינה, והשניה – קדושת מצוות. קדושת השכינה קיימת בארץ ישראל מעברו המערבי של הירדן בלבד. בין אם ישראל יכבשו עוד הרבה חלקים מהעולם, ובין אם עם ישראל כלל לא יהיו בארץ ישראל – הצד המערבי של הירדן ישאר קדוש בקדושה זו. כל הדברים עליהם נאמר שזוכים להם בגלל מעלתה של ארץ ישראל – אוירא דארץ ישראל מחכים, השראת הנבואה, תחיית המתים בלא צורך בגלגול מחילות וכדומה – מתקיימים רק בעברו המערבי של הירדן, בו השכינה שורה מאז הבטיח הקב"ה לאברהם את הארץ.

לעומת זאת, קדושת המצוות חלה בכל מקום אותו יכבוש עם ישראל כחלק מהרחבת גבולותיה של ארץ ישראל – "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא, כד), ולכן עבר הירדן המזרחי קדוש בקדושת המצוות התלויות בארץ, כמו כל מקום אחר שיכבשו ישראל – שגם בו יחולו המצוות הללו.

משה רבינו רצה לזכות בקדושת השכינה הכוללת את המעלות שהזכרנו לעיל, ולכן רצה להכנס דווקא לארץ ישראל הנמצאת מעברו המערבי של נהר הירדן, ועל כן התחנן אל הקב"ה בפסוק בו פתחנו.

בתשב"ץ שם באר שזו כוונת הגמרא בסוטה שהבאנו לעיל שאמרה שמשה רצה להכנס לארץ ישראל כדי לזכות במצוותיה. אין הכוונה למצוות התלויות בארץ. הכוונה היא להשפעה הרוחנית הקדושה של הצד המערבי של ארץ ישראל – שרק בו שורה השכינה.

יתכן אף להוסיף על דבריו ולבאר, שכיון שהחלק המערבי של הירדן קדוש יותר, כל המצוות כולן (אף אלו שאינן תלויות בארץ) מקבלות בו משמעות אחרת – מרוממת יותר. אינו דומה המקיים מצוות בחו"ל או בעבר המזרחי של הידרן – למקיימן בארץ ישראל. על כן, אמרה הגמרא שמשה רבינו רצה להכנס לארץ כדי לזכות במצוותיה, דהיינו כדי לזכות לקיים את כל המצוות בארץ ישראל בה השכינה שורה, ובכך לקיים אותן בצורה הגבוהה יותר והשלמה יותר שלהן.

ארץ אחוזת ה'

​

יתכן שלדבריו של התשב"ץ יש מקור כבר בספר יהושע. לאחר ששבטים ראובן, גד וחצי שבט המנשה עוזרים לעם ישראל לנצח במלחמה הם חוזרים לנחלתם שבעבר הירדן המזרחי. בדרכם לצדו המזרחי של הירדן, הם בונים מזבח מצדו המערבי, בארץ כנען, אף שבאותה השעה נאסרו הבמות. עם ישראל שולח אליהם שליחים – את נשיאי ישראל ובראשם פינחס בן אלעזר הכהן, כדי להניא אותם ממעשיהם הרעים. השליחים מוכיחים את בני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה, ומוסיפים לומר (יהושע כב, יט): "ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם, עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' אשר שכן שם משכן ה'". ובאר רש"י שרק בעבר הירדן המערבי הקב"ה בחר להשרות את שכינתו, אך לא בעבר הירדן המזרחי, ולכן מציעים עם ישראל לשניים וחצי השבטים לעבור מערבה אל "אחוזת ה'".

לעומת רש"י, הרד"ק (שם) מבאר אחרת. לדבריו, מצד האמת גם עבר הירדן המזרחי קדוש וכוונת השליחים היא לומר כך: אם לדעתם השגויה של שניים וחצי השבטים עבר הירדן אינו קדוש, משום שהמשכן אינו נמצא שם – אז הם מוזמנים לעבור לעברו המערבי. על פי דבריו של התשב"ץ ניתן אולי לומר שרש"י והרד"ק לא נחלקו. גם רש"י מודה לרד"ק שעבר הירדן המזרחי קדוש, אך אף על פי כן, עבר הירדן המערבי קדוש יותר, כיון ש"בחר הקב"ה להשרות בה שכינתו", ולכן לעומתו ניתן לקרוא לעבר המזרחי "טמא".

מגורים בעבר הירדן המזרחי

​

דברים אלו אינם עניינים מחשבתיים בלבד, יש להם נפקא-מינה הלכתית. ה"ישועות מלכו" כותב (שם) שכיון ששני עברי הירדן קדושים, אך המערבי קדוש יותר – מצווה לכתחילה לקנות קרקע דווקא בחלקו המערבי של הירדן, אך אם הקרקעות בצד המערבי יקרות וקשה לאדם לקנות שם, יכול גם לקנות קרקע בעבר הירדן המזרחי, וגם שם מקיים את מצוות ישוב הארץ. בדומה לכך, התשב"ץ (שם) כותב שאף שניתן לכוף אשה לעלות עם בעלה מחו"ל לארץ ישראל (או שתצא בלא כתובה) וכן ניתן לכוף בעל לעלות עם אשתו לארץ ישראל (או שיוציא ויתן כתובה), לא ניתן לכוף לעלות מעבר הירדן המזרחי למערבי, כיון שבשניהם יש קדושה, ואף שקדושת המערבי גדולה יותר – מקיימים מצוות ישוב ארץ ישראל גם בעבר המזרחי.

ב"ה בימינו אנו זוכים לגור בארץ שהיא "אחוזת ה'", שקיימות בה גם קדושת המצוות וגם קדושת השכינה – שתי קדושות שעם ישראל לא זכה להם במשך שנים רבות. יהי רצון שקדושות אלו ישפיעו עלינו את השפע הרוחני שניתן לזכות בו בזכות ישיבתנו בארצנו. אמן כן יהי רצון.