חומש

קרח

פרשת

נחלת הלויים

מגיש:

הרב אלישיב רבהון

תורם לדבר התורה

היה שותף של "ארץ ישראל יומי"

תרום עבור דבר תורה

נחלת הלויים

ניר שאול
כותב השעור:

 

וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

(במדבר יח, כ)

 

כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם בביזה, ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה, ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו.

(רמב"ם שמיטה ויובל יג, י)

 

רקע

ברוך הוא אלוקינו שזיכנו להתקדש במצוותיו, ונתן לנו מצוות רבות כדי שנוכל לתקן עולם במלכות שדי (מהתפלה). פעמים רבות יש התנגשות בין שתי מצוות שהקב"ה ציוונו, ואז עולה השאלה: מה עדיף לעשות? האם את המצווה האחת, או שמא את המצווה השנייה? ויש בדבר כללים רבים.

גם בנידונינו, לכאורה, איסור נחלת הלויים בארץ נמצא דוחה ציווי אחר מן התורה: "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (במדבר לג, נג)! הרמב"ם (שמיטה ויובל פרק יג, יב) מסביר מדוע הפקיע הקב"ה את נחלת ארץ ישראל מהלויים: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י). ודאי שלימוד התורה הוא דבר גדול מאוד, וכמו שאומרת המשנה: "ותלמוד תורה כנגד כולן" (פאה א, א). אך, גם מצוות יישוב ארץ ישראל היא דבר גדול מאוד, וכמו שכתוב בתוספתא (ע"ז ד, ג): "מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". ומדוע לימוד התורה דוחה את מצוות יישוב הארץ של הלויים? וכי נאמר ללויים שמפני לימוד התורה שלהם שלא יקיימו מצוות?! שלא יקיימו מצוות נטילת לולב, ולא יקיימו מצוות גמילות חסדים ולא מצוות הכנה לשבת? הרי לימדונו חז"ל שלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (אבות א, יז), ומצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים מבטלים תורה בשבילה (מועד קטן ט, ב)!

גם רבינו החתם סופר (סוכה לו, א) לימדנו שמצוות יישוב ארץ ישראל דוחה את מצוות תלמוד תורה, וכתב: "רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא "ואספת דגנך" (דברים יא, יד) (שצריך להתעסק ביישוב הארץ על חשבון לימוד התורה) אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין (על אדמתם) שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה: "ואספת דגנך" (דברים יא, יד), "ובועז זורה גורן השעורים הלילה" (רות ג, ב)- משום מצוה, וכאלו תאמר: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה! ואפשר אפילו שארי אומניות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה, אבל כשאנו מפוזרים בעוונותינו הרבים בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן, מודה רבי ישמעאל לרשב"י, ועל זה אנו סומכים על רבי נהוראי במתניתין סוף קידושין מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה" (קדושין ד, יד)".

אם כן, מדוע בחרה תורה לדחות כאן את מצוות יישוב ארץ ישראל מפני לימוד התורה של הלויים?

 

רובד ראשון: פרנסה בכבוד למשרתי המלך

בספר החינוך (תקד) עומד על שורש איסור נחלת הלויים בארץ ומפנה למצוות נתינת מעשר ראשון ללויים, ששם הוא ביאר את הדבר יותר בבירור. וכך הוא כותב שם (שצה):

"משרשי המצוה, לפי ששבט הלוי בחר השם בתוך אחיו לעבודתו תמיד במקדשו, על כן היה מחסדו עליהם לתת להם מחיתם דרך כבוד, כי כן יאות למשרתי המלך שתהיה ארוחתם מזומנת להם על ידי אחרים שיכינוה להם ולא יצטרכו הם ליגע בדבר זולתי בעבודת המלך היקרה".

זאת אומרת, יש צד של כבוד במצב של קבלת מתנות ללא עבודה ומלאכה. הלויים נבחרו לעבודת המקדש אחרי חטא העגל, שכל שבטי ישראל השתתפו בחטא העגל חוץ משבט לוי שהצטרף אל משה. באותה בחירה שקירב בה אותם ד' אליו, ניטלה מהם חובת השגת הפרנסה העצמית. כל האוכל שבעולם בדורות הראשונים היה מגיע בעיקר מן האדמה. ברגע שאין להם נחלת שדה וכרם נמנע מהם לעבוד לפרנסתם. ובמדרש: "והיו לי הלוים (במדבר ג, יב)- שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר: ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי (שמות לב, כו), הן קרבו אותי ואני מקרבן, והיו לי הלוים" (במדבר רבה א, יב). הרי, שהלויים היו לגיון של מלך, שתפקידם היה: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י), ומהם בחר ד' לשאת את כלי המשכן במדבר, ומהם בחר ד' את הכהנים להקריב את הקרבנות לכפר על ישראל, ומהם נבחר כהן גדול להיכנס לפני ולפנים לקודש הקודשים ביום הכיפורים.

 

ערי הלויים

אין פירוש הדבר שהלויים לא גרו בארץ ישראל. אדרבה, היו להם ארבעים ושמונה ערים ברחבי הארץ. אם כן, את עצם מצוות הישיבה בארץ ישראל גם הלויים קיימו במידה מסוימת, אך לקחת חלק בארץ בתור 'נחלה' נאסר להם. כלומר: בתור חלק ארץ שזוכה בו משפחה מסוימת כך שיכול אבי המשפחה להורישו לילדיו ולנהוג בו כשלו. עד כדי שכותב הראב"ד (עבודה זרה פרק ד, הלכה ד) שערי הלויים היו נחשבות שייכות לבעלות השבטים האחרים שבתוכם הערים הללו היו ממוקמות! לא היה להם חבל ארץ שלם שיכלו לעשות בו כרצונם כמו שאר השבטים, אלא רק את המינימום הנצרך למגורים ולכל צרכיהם. זאת אומרת: אלף אמה סביב לעיר בתור מגרש לבהמתם ולרכושם ולכל צרכיהם, שזה יוצא בערך 500 מטרים. ועוד אלף אמה לדעת רש"י (סוטה כז, ב דיבור המתחיל "שדות") או אלפיים אמה לדעת הרמב"ם (שם, הלכה ב) לשדות וכרמים. זה כמעט כלום!

ואף שבודאי נטיעת עץ וזריעת האדמה היא חלק ממצוות יישוב הארץ וכנזכר בשו"ת הרשב"ש (סימן א) שחלקי המצווה שעל היחיד הן שלושה: העלייה לארץ ישראל, בניית בתים וקנייתם וזריעה ושתילה בה, והישיבה עצמה בארץ ישראל, שהיא תוצאה של שני החלקים הראשונים. אך, לחלק זה של המצווה לא זכו הלויים כי בזה תלויה פרנסת האדם, וכמו שהזכרנו. ולא זר הדבר שקבוצת אנשים מבית ישראל נפטרו ממצוות מסוימות וחוזקו במצוות אחרות, שכן מצאנו גם כן מצוות רבות ששייכות רק לחלק מעם ישראל ולא לכולו, כדוגמת מצוות שהזמן גרמן שנשים פטורות מהן, לעומת מצוות קרבן יולדת (למניינו של ספר החינוך, מצווה קסח) שהיא רק בנשים. אם כן, גם הלויים יועדו להרבצת תורה בישראל ועבודת המקדש, ובעבור זה הופקעה מהם הזכות לבנות את ארץ ישראל.

 

רובד שני: הלויים צריכים להיות שמימים, ועיקר ארץ ישראל בקידוש החומריות

בתחילת ספר הכוזרי (מאמר א, כז) מחדש רבי יהודה הלוי חידוש גדול: את המדרגות של הנמצאים בעולם הזה צריך לחלק לא רק ל:דומם, צומח, חי ואדם-מדבר. אלא יש מדרגה חמישית שהיא מעל הכל: ישראל. מוסיף רבי יהודה הלוי לבאר (שם, כח-מג), שמדרגת ישראל היא מדרגה של מלאכים. כדי להוכיח שיש מדרגה כזו מביא הכוזרי (שם) ממשה רבינו שנכנס באש במעמד הר סיני ולא ניזק, ולא אכל ולא שתה ארבעים יום שם, וקרן אור פניו בזוהר שאין העין יכולה לסבול, ולא חלה במחלה מימיו ולא נחלש, וגם את העבר והעתיד כולו גילה ד' לפניו. ולכאורה, תמוהים הדברים: אם לכך הגיע משה רבינו, האם נאמר שכל ישראל יכולים להגיע למדרגה זו?!  התשובה היא: לפי הכוזרי כן. ברמה העקרונית כל ישראל יכולים להגיע למדרגה של מלאכים ממש.        

הלויים ניחנו בצד סגולי שכזה על ידי ד' מאז שנבחרו להיות החוליה המחברת בין בורא עולם לישראל. באמת יש להם עזרה משמיים בתורה ובעבודת הקודש, וכמו שכתוב בגמרא:  וכך מביא האברבאנל (במדבר ב, א) שמחנה השכינה במדבר היה כנגד עולם המלאכים, ומחנה לוייה היה כנגד העולם האמצעי השמיימי, ומחנה ישראל כנגד העולם השפל.

השם משמואל (פרשת נשא, תרעו) מקשר את הרעיון הזה למתנות הכהונה והלוייה שניתנו חלף הנחלה בארץ ישראל, והוא מסביר שכוחה של הכהונה הוא על ידי המחשבה- ומחשבת פיגול פוסלת בעבודתם מה שלא מצאנו בעבודת הלויים, כוחה של הלוייה על ידי הדיבור- שעיקר עבודת היא השירה וכוחן של ישראל על ידי מעשה, וכל מי שנמצא במדרגה מרוממת מחבירו מרומם את חבירו. לפי זה הוא מעלה, שאין עניין מתנות כהונה כצדקה שהנותן יש לו קצת מעלה על המקבל, אלא באמצעותם הוא מתחבר למדרגה גבוהה משלו ושואב ממנה. על כן חייבים כל שבט לוי לקבל מתנות ולא להיות מקושרים בעצמם עם ארץ ישראל, על אף שהיא קדושה בחומר כמו שכתב (סוכות, תרעד) שדווקא על ידי החרישה והזריעה ומצוות התלויות בארץ מתבררים חלקי הקדושה שבחומר הארץ.

וכך קובע הרב קוק: "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל" (אורות התחיה פרק כח). שעיקר עניינה של ארץ ישראל לקדש את כל החמריות. וגם בהמשך הוא כותב כך:

"גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, "אמונת- זה סדר זרעים, שמאמין בחיי העולמים וזורע".[מדרש תהלים י"ט:י"ד]  כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה, זכר לתחית המתים הגופנית" (אורות התחיה פרק לג). הרי שהאמונה בקדושת הארץ היא לחזק את בשר הקודש שהקב"ה נתן לנו, ביחד עם כל הצדדים הרוחניים.

 

 

סיכום התשובות

ראינו שני הסברים למה נגרעו הלויים מנחלה בארץ:

א.  כי הם קרובים למלך, ויאות לקרובים למלך לקבל פרנסתם במתנה ולא לעבוד בעצמם בארץ.

ב.  כי ניתנה להם מדרגה גבוהה יותר של יכולת לקשר בין שמים וארץ, בין ישראל לאביהם שבשמיים. רוממות זו של הארץ מגיעה על ידי שהם מקבלים מישראל את מתנות הארץ שמיועדות לד' וד' נותן להם, ובכך הם מתקשרים עם ישראל ומרוממים אותם.

כעת שני ההסברים הללו מבארים יפה את הכרח קבלת המתנות של שבט הלוי חלף הנחלה בארץ ישראל.

 

הכלכלה של ארץ ישראל

החתם סופר שהבאנו בתחילת דברינו הרחיב את מצוות יישוב הארץ מעבר לאיסוף הדגן גם לשאר אומנויות שיש בהם יישוב העולם הכל מצווה בארץ ישראל. הכלכלה של ארץ ישראל ברוך ד' פורחת להפליא. ישנם תחומי עיסוק מעבר לחקלאות שבהם ארץ ישראל מתמודדת על המקום הראשון בהצלחתה בכל העולם כולו. יתכן להוסיף על דברי החתם סופר, שמה שארץ ישראל נותנת את פירותיה בעין יפה על ידי שעם ישראל מתקרב ועולה אליה ובונה אותה כדברי הגמרא (סנהדרין צח, א ורש"י שם), אין הדבר אמור רק בפירות שגדלים על עצים, אלא בכל תחומי פריחתה של ארץ ישראל.

יהי רצון שנזכה לשגשוג ונטיעה חזקה בארצינו, ולביאת משיח צדקינו מתוך ריבוי ברכה בארץ אמן.

ארץ ישראל יומי

דף הבית

אודותינו

ברכות

תרומות

צרו אתנו קשר

כתבו לנו:

  • https://www.facebook.com/EretzYisrae

© 2018 by EretzYisraelYomi.com

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות אתר ארץ ישראל יומי (ע״ר).