חומש

שמיני עצרת

פרשת

מדוע יש יום טוב שני

מגיש:

הרב אלישיב רבהון

תורם לדבר התורה

היה שותף של "ארץ ישראל יומי"

תרום עבור דבר תורה

מדוע יש יום טוב שני

יעקב כרמון
כותב השעור:


בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט.וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם לְעֹלֹתֵיכֶם וּלְמִנְחֹתֵיכֶם וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם.

(במדבר כט)


יו"ט שני מפני הספק


כידוע, היהודים בחוץ לארץ חוגגים יום טוב שני בכל החגים. מקור הלכה זו הוא בגמרא. בזמן חז"ל לא היה לוח שנה מסודר. מדי חודש בחודשו, היו מגיעים שני עדים שראו את מולד הלבנה לסנהדרין שבירושלים. דייני הסנהדרין היו חוקרים את העדים ומבררים מה בדיוק הם ראו, ולפי זה קבעו את זמנו של ראש החודש. לעיתים, היה צורך לעבר את החודש, וכך היו חודשים עם כ"ט יום וחודשים עם ל' יום.

לקביעת ראש החודש הייתה השלכה חשובה על חיי היהודים, ובמיוחד בחודשים בהם חלים חגים, כמו תשרי וניסן. אם בחודש אלול היו כ"ט יום, היו חוגגים את חג הסוכות ביום אחד, אך אם בחודש אלול היו שלושים יום היו חוגגים את החג ביום שאחריו. לכן, כל היהודים חייבים היו להתעדכן בקביעת המולד שנעשתה על ידי הסנהדרין בירושלים. כיון שבזמן חז"ל לא ניתן היה לשלוח הודעות אימייל או ווטסאפ, העברת המידע על עיבור החודש נעשתה באמצעות הבערת מדורות. לאחר שהסנהדרין קדשה את החודש, שלוחי בית הדין הבעירו מדורה גדולה בירושלים, מדורה זו נראתה במקומות רבים וכך ידעו במקומות אלו מתי ראש חודש. לאחר מכן הדליקו מדורות גדולות גם במקומות אלו, וכך הגיעה הבשורה על דבר קידוש החודש למקומות רבים נוספים. גם במקומות אלו הדליקו מדורות עד שהתפרסם הדבר לכל היהודים הנמצאים בארץ ישראל ובחוץ לארץ וכולם ידעו מתי היה ראש חודש, ומתי יש לחוג את החגים.

לאחר זמן מה, החלו הכותים, שחלקו על חכמינו בקביעת זמני העיבור, להבעיר מדורות כאלו בתאריכים אחרים. הבערת המדורות של הכותים יצרה בלבול וטעויות, ועל כן החליטו חכמים לעבור לשיטה אחרת: שליחת שליחים, שיעברו בין הקהילות של היהודים ויספרו להם מתי בית הדין קדש את החודש. שליחים אלו היו נשלחים שש פעמים בשנה: בתשרי, מפני החגים. בכסלו, בגלל חנוכה. באדר, בגלל פורים. בניסן, בגלל פסח. באב, בגלל צום ט' באב. ובאלול, מפני ראש השנה. [בזמן שבית המקדש היה קיים היו נשלחים שלוחים גם באייר, בגלל פסח שני]. (ראש השנה יח.).

לעיתים קרו מקרים, בהם איחרו השליחים להגיע לקהילות המרוחקות מירושלים, עקב תלאות הדרך וסיבות נוספות, וכך יצא שקהילות מסוימות לא ידעו מתי חל ראש החודש, ונהגו בחג כביום חול. כיון שכך, תקנו חכמים שבקהילות שרחוקות מירושלים, ינהגו תמיד שני ימים טובים מספק – אחד שמא היה החודש הקודם בן כ"ט ימים, ואחד שמא היה בן ל' ימים.

כיום בית הדין כבר אינו מקדש את החודש ויש לנו לוחות שנה קבועים. לכאורה, כבר אינו קיים הטעם בגללו תוקנה התקנה של יו"ט שני, וצריך להבין, מדוע כל קהילות חו"ל ממשיכות כיום לקיים מנהג שלכאורה טעמו כבר בטל?


הלכה למשה מסיני או תקנת נביאים


אם נעיין במקורות נוספים, נראה שנאמרו טעמים נוספים בדבר קביעתו של יו"ט שני של גלויות. באוצר הגאונים (ביצה ד:) מובאים שני טעמים נוספים לכך:

א. כתבו הגאונים בשם הרס"ג שיו"ט שני הלכה למשה מסיני, שנמסרה לחכמים ממשה יחד עם סוד העיבור.

ב. ועוד כתבו הגאונים שיו"ט שני הוא תקנת הנביאים מימי יהושע בן נון, וכך גם הנהיגו יחזקאל ודניאל.

לכאורה, דברים אלו תמוהים מאד, הרי במפורש ראינו בגמרא שהסיבה לעשיית יו"ט שני מאוחרת הרבה יותר, והיא תקנה שנקבעה על ידי חז"ל מסיבות טכניות של ספיקות. כיצד אומרים הגאונים שיו"ט שני הוא תקנת נביאים ואפילו הלכה למשה מסיני?

ברור שרס"ג והגאונים אינם חולקים על הגמרא. נוכל לומר שההלכה שנתנה למשה מסיני לא אמרה שיש לעשות יו"ט שני בחוץ לארץ, זוהי אכן תקנה שנתקנה רק בשלב מאוחר יותר מפני הספק, כפי שבארה הגמרא. הדבר שמשה מסר לנביאים יחד עם סוד העיבור, הוא העובדה הרוחנית-מציאותית לפיה רק בארץ ישראל מספיק יום טוב אחד, אך בחוץ לארץ מבחינה רוחנית יש צורך בשני ימים (ראה למטה). אותה הוראה רוחנית-פנימית באה לכלל מעשה רק כשמצאו חכמים סיבה הלכתית לתיקון יו"ט שני בחוץ לארץ – הספק שמא יחללו אנשים את החג בגלל טעות בידיעת המולד.


ראש השנה


קושיה דומה ניתן להקשות לגבי ראש השנה. את ראש השנה חוגגים בכל תפוצות ישראל, בין בארץ ישראל ובין בחו"ל בא' וב' בתשרי, למרות שמן התורה ראש השנה הוא יום אחד בלבד. גם כאן, הטעם הפשוט המובא בגמרא הוא מספק, וכאן שהיו"ט חל בראש חודש, הספק הרבה יותר חמור, כיון שיכלו העדים גם להגיע באמצע היום, ולחדש למפרע שהיום בו אנו נמצאים ונהגנו בו כיום חול – הוא בעצם יום טוב ואסור בעשיית מלאכה. גם כאן, אנו מוצאים מקור עם טעם אחר לגמרי: הזוהר (בפרשת פנחס) שואל מדוע יש שני ימים לראש השנה, ומשיב שיום אחד נצרך ל"דין קשה", ויום שני נצרך ל"דין רפוי". לכאורה ישנה סתירה בין הזוהר לבין מה שאומרת הגמרא.

הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (ח"ב עמ' 75) מסביר שאין בכך סתירה. לפי הרב דסלר, כוונתו של הזוהר היא לומר שלפעמים הקב"ה מסבב סיבות במציאות, כדי להגיע למצב בעל משמעויות עמוקות יותר. ההשגחה האלוקית ודיני התורה [בענייני גזירות חכמים] מאפשרים לחז"ל להאריך את תחילת המשפט ביום נוסף. ומכיוון שהדבר נעשה על פי ההתעוררות שלנו, הדין ביום השני של ראש השנה הופך לקל יותר עבורנו.

דבר דומה קיים גם בתקיעות השופר. על פי הגמרא (ראש השנה לג:) כיום אנו תוקעים שברים ותרועה כיון שאיננו יודעים לאיזה קול התכוונה התורה כשאמרה "תרועה" – האם לגניחה או ליללה. הזוהר מסביר שיש עניין פנימי לפיו יש צורך לתקוע גם "שברים" וגם "תרועה" ולא מפני ספק. בגלל המימד הפנימי והעמוק, ד' יצר מציאות של ספק כדי שנתקע שברים ותרועה.


יום אחד אינו מספיק בחו"ל


לפי זה, נצטרך לומר שכך גם לגבי יו"ט שני, אמנם הגמרא בארה שהסיבה ההיסטורית בגללה תקנו תקנה זו היא הספק, אך האמת היא שיש ליו"ט שני טעמים פנימיים ששייכים גם בלי המציאות של הספק, ולכן אמרו הגאונים שיו"ט שני הוא הלכה למשה מסיני או תקנת נביאים. בכך גם יובן מדוע ממשיכים כיום בחו"ל לנהוג יו"ט שני למרות שלכאורה הטעם בטל – כיון שלתקנה זו יש סיבות פנימיות בנוסף לטעם של הספק אותו אמרה לנו הגמרא.

מהי הסיבה הפנימית? נראה שנוכל למצוא אותה בדבריו של בעל התניא (בליקוטי תורה, הובא בספר יו"ט שני כהלכתו, עמ' 44). בעל התניא כותב שבחו"ל צריך שני ימים טובים כדי להצליח להשיג את ההארה שמצליחים להשיג בארץ ישראל ביום אחד בלבד.

כפי שמבאר הכוזרי במשל המפורסם של הכרם, כדי להצליח לגדל גפנים משובחות, יש צורך לנטוע אותן בקרקע האיכותית ביותר, כיון שרק אם יינקו מהקרקע המתאימה יוכלו לגדול כראוי. כך גם בעם ישראל – כדי שיצליח להוציא לפועל את יעודו בעולם עליו להיות "נטוע" בקרקע המתאימה לו – בארץ ישראל. בארץ ישראל עבודת ה' נעשית באופן השלם והרצוי ביותר שלה ורק בה אנו יכולים למלא את תפקידנו כראוי. בחו"ל, לעומת זאת, העבודה פחותה יותר, ולכן מה שניתן להשיג בארץ ישראל ביום טוב אחד – בחו"ל משיגים רק בשני ימים.


ראש השנה – יום הדין


וכאן אולי יוכל הקורא לשאול – אם הטעם הפנימי לעשיית שני ימים טובים בחו"ל הוא מפני שבחו"ל אנו זקוקים לשני ימים טובים מבחינה רוחנית בעוד שבארץ ישראל מספיק יום אחד, אז למה מציינים את ראש השנה בשני ימים גם בארץ ישראל?

התשובה לכך נמצאת בדברי הזוהר שהבאנו לעיל: בראש השנה יש טעם נוסף לכך שהוא שני ימים, מעבר לטעם שנמצא בשאר החגים. ראש השנה הוא יום המלכת ה' ויום הדין, כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה כבני מרון. מטעמים עמוקים, מבאר הזוהר, עשיית הדין בשני ימים ולא באחד גורמת לכך שביום הראשון ישנו דין קשה, בעוד ביום השני יש דין רך.

הסברים רבים נאמרו בדברי הזוהר האלו ואין כאן המקום להביאם. נזכיר הסבר אחד לפיו העובדה שעם ישראל קבע את היום השני מיוזמתו על ידי תקנת חכמים – מעוררת רחמי שמים כלפי עם ישראל, כיון שאנו מראים בכך שאנו חפצים להמליך את ה' עלינו ומוסיפים יום נוסף להמלכתו, ועל ידי כך ביום השני יש דין קל יותר, ועם ישראל יוצא זכאי. לפי הסבר זה, אם מראש הקב"ה היה קובע את ראש השנה כשני ימים – היום השני לא היה מקבל גדר של "דין רך" מכיון שהוא היה קיים מכח ציווי של הקב"ה ולא מתוך "איתערותא דלתתא" של עם ישראל. לכן, הקב"ה קבע את ראש השנה כיום אחד ונתן לנו את האפשרות ההלכתית להוסיף לו יום שני.

טעם זה, הקשור לדין ולמשפט בראש השנה, שייך בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ, ולכן בשני המקומות נוהגים לקיים שני ימים טובים בראש השנה.


כרמי שלי לא נטרתי


אולי בכך נוכל להסביר מדרש נוסף. הירושלמי (עירובין, סוף פ"ג) אומר שיו"ט שני הוא סוג של עונש. "בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א,ו). מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים ולשמור שני יו"ט של גלויות בחו"ל? על שכרמי שלי לא נטרתי, שלא שמרתי יום אחד בארץ ישראל". (הירושלמי דורש "כרמים" בלשון רבים כשני ימים טובים, ו"כרם" בלשון יחיד כיום טוב אחד).

ולכאורה זה אינו מובן, וכי עשיית יו"ט נוסף היא עונש? הרי חז"ל קראו לחג "יום טוב"! זהו יום של מנוחה וקדושה שניתן לעם ישראל כדי להתעלות, מדוע המדרש אומר שהקב"ה העניש אותנו ביו"ט נוסף? לפי דברינו זה מאד מובן. העונש אינו היו"ט השני. העונש הוא המציאות שלנו בחו"ל, בה אנו זקוקים ליו"ט נוסף כדי שנצליח להשיג את מה שהיינו משיגים בארץ ישראל ביום אחד בלבד.


סיכום


לסיכום, ראינו שהגאונים אומרים שיו"ט שני הוא הלכה למשה מסיני או תקנת נביאים, בעוד שהגמרא אומרת שמדובר בתקנה מאוחרת שנתקנה רק מפני הספק. בארנו, על פי דברי בעל התניא, שאמנם מדובר בתקנה מאוחרת, אבל הקב"ה כבר מסר למשה רבנו שכך יהיה בעתיד, כיון שלא ניתן להשיג בחו"ל את ההארה שניתן להשיג בארץ ישראל, ולכן אם עם ישראל יגלה ויחיה בחו"ל, הוא יהיה חייב לתקן תקנה כזו שיהיו שני ימים טובים בחו"ל, כדי שיוכלו להשיג שם את ההארה שבארץ ישראל משיגים ביום אחד.

ב"ה בימינו אנו זוכים לחיות בארץ ישראל, ולהצליח להשיג את ההארות של החג ביום אחד בלבד.

ארץ ישראל יומי

דף הבית

אודותינו

ברכות

תרומות

צרו אתנו קשר

כתבו לנו:

  • https://www.facebook.com/EretzYisrae

© 2018 by EretzYisraelYomi.com

לא ניתן להשתמש או להעתיק מבלי רשות אתר ארץ ישראל יומי (ע״ר).